האם לימודי משפטים בישראל עדיין שווים את ההשקעה? בחינה ביקורתית של השינויים בשוק העבודה

אם אתם מתלבטים בין תואר במשפטים לתחום אחר, אתם לא לבדכם. בעשור האחרון הצטברו שינויים משמעותיים בתעסוקת משפטנים, בתנאי העבודה בבתי משפט ובדרישות שוק העבודה. התשובה של כל מחשבה "כן, זה שווה" או "לא, תבחרו משהו אחר" אינה פשוטה כמו שנראה מבחוץ. המציאות מעט יותר מורכבת, והשיחה הזאת ראויה לדיון כנה וללא היפריבולה.

התוכניות האקדמיות בתחום המשפטים מושכות אלפי סטודנטים בכל שנה. הם מגיעים עם חלומות של תקציב טוב, כבוד מקצועי ויכולת להשפיע על החברה. אך בשנים האחרונות, הדעות על איכות ההשקעה בתואר משפטים התחילו להתפצל. חלק מהמשפטנים החדשים מדווחים על קשיים בהשגת עמדה קבועה. אחרים מוצאים עצמם בתחומים שלא תכננו בתחילה. גם הטיעונים שלטענה יש בעד התחום חזקים וראויים לשיקול רציני.

מאמר זה בוחן בכנות את שני הצדדים של המטבע הזה, מציע הנתונים שקיימים, מתייחס לטיעוני ההתנגדות בהגינות, ומציע מסלול מעשי לבעלי החלטה.

הטיעון לטובת לימודי משפטים: זו עדיין מקצוע מבוקש

נתחיל בציור המלא. בישראל, המשפט נשאר ענף ליבה בכלכלה ובשיפוטי. בתי משפט, משרדי ממשלה, חברות בינלאומיות ותאגידים כבירים כולם זקוקים למשפטנים. השכר הממוצע של משפטן מנוסה בישראל נע בטווח של 15,000 עד 25,000 שקל בחודש, תלוי בתחום התמחויות והתפקיד הספציפי. הנתון הזה משקף ביקוש שנותר קבוע למרות התנודות הכלכליות.

דוגמה מוחשית: משפטן בתחום הדיני-תאגידי שמוצא עצמו בחברה טכנולוגית גדולה יכול להרוויח בטווח גבוה יותר מ-20,000 שקל חודשיים. משפטנית העוסקת ב-ADR (פתרון סכסוכים לחילופין) מתגברת כיום על רחבה, משום שחברות מעדיפות להימנע מתביעות. משפטנים בתחום ה-IP (קניין רוחני) ממצאים עבודה עם סטארטאפים בתעשיית ההיי-טק. הנקודה היא שתחומים משמעותיים פתוחים, וביקוש לא מתנדנד כל כך קשה.

קיימת גם אפקט "דלתא" לא מזוער: משפטן שלמד טוב, בנה קשרים אקדמיים בשנות הלימודים, והתמחה בתחום ספציפי, נמצא בעמדה טובה בהרבה מחבריו. עמיתים שהשקיעו בעבודה עם פרופסורים, שנטלו אינטרנשיפים אמיתיים ובנו תיק עבודות, יוצאים מחוג הלימודים כבר עם קשרים וידע מעשי. ההבדל הזה הוא מוחשי וממשי.

לבסוף, המרתב של הביטחון התעסוקתי לא אמור להיות מופחת. משפטן בעל תואר מוכר ויכולת ניתוח יכול לעצום את משרדו, לעבוד כיועץ משפטי עצמאי, או להצטרף לחברה בכל שלב בקריירה. הגמישות המקצועית היא יתרון אמיתי בהשוואה לתחומים אחרים.

לימודי משפטים כיום: האתגרים שצברו חוזק

אך הצד השני של הסיפור הוא גם כן ממשי. בשנות השמונים והתשעים, להיות בעל תואר בחוק בישראל היה כמעט דלתא זהב. בני הדור הנוכחי שמתחילים לשחק בשוק עלמות, מגלים כי הבעיה היא רווקות: יש הרבה משהו משפטנים, וקצת פחות עבודות.

הגידול במספר המשפטנים בישראל, במיוחד מאז הרחבת הקבول לאוניברסיטאות נוספות, יצר אפקט ספחת. כאשר כל שנה מסיימים עשרות בחורי קורס, ותהליך ההשמה נמשך חודשים, ההתחרות מתגברת. ערך "הנייר" של התואר נחלש. מישהו שיוצא מחוג המשפט היום צריך לא רק תואר אלא גם התמחות משמעותית, דברים נוספים בתיק העבודות שלו, וקשרים אמינים.

דוגמה מוחשית נוספת: צעיר שיוצא מן הלימודים בממוצע ג' בלבד (לא מעולה) מתבקש לנהל תהליך ממושך של מענות על כרזות משרה, רבים מהם דורשים שנתיים של ניסיון. מה הוא צריך לעשות? עבודה כעוזר משפטני בשכר זעום, או עבודה בחברה קטנה שתיתן לו ניסיון אמיתי אך לא תשלום גבוה. השנים הראשונות הן קשות, ורבים מאבדים את הרצון.

כמו כן, בתי משפט בישראל סבלים מעומס עבודה עצום. כתוצאה מכך, מקום כעוזר שופט או בחוגה משפטית הפכו מאוד תחרותיים ודורשים מעצמם ממשיים אחרים (פרסומים משפטיים, ניסיון בחוג משפטי אחר, חיבור על נושא מקצועי). עבור הרבה מהסטודנטים, הדלת הזאת נסגרת כמעט חלוטית.

הצד השני של הטיעון: למה משפטנים ותורמי תעשייה עדיין כופרים בביקורות

עכשיו בואו נשמע גם את קולם של אלה שמגנים בכוח על התחום. בעלי משרדים קטנים ובינוניים, משפטנים בתעשייה, שופטי בתי משפט שהצליחו — הם טוענים שהביקורות הן בעיקר של אנשים שהתהו או שלא התאמצו מספיק.

הטיעון שלהם כך הולך: הסטודנט שבאמת רוצה, שמשקיע בקשרים מקצועיים בזמן הלימודים, שעובד בתחום אפילו ללא שכר בהתחלה, בדרך כלל מוצא עבודה טובה. הם טוענים שהבעיה איננה בתואר עצמו, אלא בציפיות של אנשים שחשבו שתואר בחוק יביא להם עבודה על כסף כחלק מהקרמל של הקסום. "אתה צריך להיות פעיל, כך פשוט התחום," מגיד אחד מהמשפטנים המצליחים שחיברתי עליהם.

הם גם מצביעים על שורות שלמות של בוגרים שלהם שמנהלים אתר משגעון כספי בתחום דיני ברחוב, או שביססו מקום משלהם כיועצי משפטיים בעלי אשראי. כמו כן, הם טוענים שתחומים מסוימים (כמו דיני משפחה, פלילי וביטוח) עדיין מנפיקים עבודה בעדיפות גבוהה כאשר אתה בעל ניסיון.

זהו טיעון חוקי, והוא משקף חלק מהמציאות. אך הוא גם מונח כמה היבטים בצד: הטענה שהכל תלוי בעמל של הפרט זה יחסית נכון, אך היא לא מצביעה על בעיות מערכתיות שאם כן קיימות.

מה אפשר לעשות אם אתה חושב על לימודי משפטים

הנה המלצות מעשיות עבור מי שמתלבט:

ראשית, בחנו את עצמכם. האם אתם אוהבים משפט כי באמת מעניין אתכם הכיוצא של דיון על סדרי עוצמה משפטית, או אתם אוהבים את הרעיון של תואר "טוב לקו"? זה לא שאלה זעומה. אם אתם במקרה השני, תוודעו לזה עכשיו וחפשו מקום אחר. אם אתם במקרה הראשון, זה כבר בחסות טובה יותר.

שנית, אם החלטתם ללמוד משפט, הגדרו את התחום שלכם בהקדם. האם אתכם בעלי עניין בדיני עבודה? בדיני סביבה? בדיני IP? בפלילים? כל תחום יש לו דינמיקה שונה, וכמה כמובן גם לוקחים רויאל פלוס משפטנים. בתחום לימודי משפטים המתקדמים, תוכנות מעוצבות שמאפשרות לכם להתמחות בתחום מיוחד, וזה יכול לשנות הכל עבור השמתכם.

שלישית, בנו עבודה בעוד בזמן הלימודים. זה לא אופציונלי. זה חובה. אינטרנשיפ, עבודה כעוזר משפטי בחברה קטנה, עזרה לפרופסור בחוג — כל דבר זה גם. הקשר בין אדם שיצא מן הלימודים בעל שמונה חודשים של ניסיון כאל מי שיצא ללא שום דבר זה עצום.

רביעית, הכינו עצמכם למציאות כלכלית. אם אתם דרים בתל אביב ותוכננו לשלם משכנתא בפחות מעשר שנים, לימודי משפטים לא יביאו לכם את זה כמעט ודאי. אתם תוכלו להרוויח בטווח סביר, אך לא "עשיר מיום הראשון". התכננו קצת סבלנות.

חמישית, לא תעזבו אחרי התואר הראשון. אם אתם רציניים על קריירה משפטית, תחשבו על תואר שני (LLM) בתחום מתמחה, או חרוט בתחום נדרש (דיני זכויות אדם, דיני סביבה, וכו'). זה יוקר, כן, אך זה גם יפקיד אתכם הרבה יותר מעל לעומס.

האמת האמצעית: זה תלוי בכם כמו בתחום

הנקודה הסופית שלי היא שאין תשובה חד-ממדית. לימודי משפטים בישראל הם שווים כ-השקעה לאנשים מסוימים בתנאים מסוימים. הם אינם שווים לאחרים. זה תלוי בעניין האמיתי שלכם, בנחישות שלכם, בנכונות שלכם להתאמץ, ובתחום הספציפי שבו אתם רוצים להתמחות.

אם אתם שואלים את עצמכם "האם לי ללמוד משפט?" ללא בדיקת עצמי עמוקה, התשובה צריכה להיות "עדיין לא קבעתם בעצמכם מספיק כדי לדעת." התשובה הנכונה תבוא רק לאחר שתשבו עם עצמכם ותוודו: זה אני אוהב, או זה תואר שאני חושב שצריך שיהיה לי?